החלטה בתיק בר"ע 58359-01-13

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (בל 25827-07-12; הנשיאה דיתה פרוז'ינין), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לפי פקודת מס הכנסה (להלן גם הוועדה) מיום 3.6.12.

2.         ועדה רפואית לעררים מיום 2.10.11 קבעה למבקש נכויות זמניות בשיעור של 5% מיום 1.1.04 עד 31.5.09 בגין פריט 52(1)(3)ב לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 שעניינו ליקוי ראיה ו-95.51% מיום 1.6.09 עד 30.6.12 בגין פריטים 52(1)(3)ב, 34(ב) (סעיף נפשי), 13(2)ד-ה (שעניינו דלקת כיבית של המעי הגס - מחלת קרוהן), 25(6)ב ו-24(8).

המבקש ערער על החלטה זו לבית הדין האזורי וביום 13.2.13 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים (על"ח 30847-11-11, השופטת שרה שדיאור) לפיה עניינו של המבקש יוחזר לוועדה על מנת שתפעל כדלקמן: "הוועדה תדון בטענת המערער לפיה תחולת דרגת נכותו בגין מחלת הקרוהן הינה ממועד מוקדם יותר מזה שקבעה הוועדה; הוועדה תדון בטענת המערער לפיה דרגת נכותו של המערער הינה יציבה ולא זמנית כפי שקבעה הוועדה; הוועדה תתן החלטתה המנומקת בטענות המערער בהתייחס לכל החומר שבפניה".

3.         הוועדה התכנסה ביום 3.6.12 וקבעה למבקש שורה של נכויות זמניות החל מיום 1.1.91 לפי הפירוט הבא:

א.  50% נכות מיום 1.1.91 עד 31.12.03 בגין פריט 13(2)ג (דלקת כיבית של המעי הגס - מחלת הקרוהן).

ב.   52.5% נכות מיום 1.1.04 בעד 31.5.09 בגין פריטים 13(2)ג ו-52(1)(3)ב.

ג.   91.45% נכות מיום 1.6.09 עד 31.12.09 בגין פריטים 13(2)ד-ה, 52(1)(3)ב, 23(2)ד (שעניינו ניצור השלפוחית - Fistula vesicae), ו-34ב.

ד.   91.49% נכות מיום 1.1.10 עד 30.9.10 בגין פריטים 13(2)ד-ה, 52(1)(3)ב, 23(2)ד, 34ב, ו-74(1)ב.

ה.  97.32% נכות מיום 1.10.10 עד 31.5.11 בגין פריטים 13(2)ד-ה, 52(1)(3)ב, 23(2)ד, 34ב, 74(1)ב, 24(8)ג, 35(1)ב ו-25(6)ב.

בנוסף נקבעה למבקש נכות צמיתה בשיעור של 100% בתחולה מיום 1.6.11 בגין תשעה סעיפי ליקוי שונים.

ערעור המבקש לבית הדין האזורי על החלטת הוועדה נדחה, ומכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

4.         לטענת ב"כ המבקש, הוועדה טעתה בקביעת שיעור הנכות הזמנית בשיעור 52.50%, כאשר קבעה את מועד תחולת הנכות באופן שרירותי בלי להתייחס לחומרת מצבו ולכל מחלותיו והתסמינים של מחלת הקרוהן כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים, ולכן לא פעלה על פי הוראות פסק הדין מיום 13.2.13. לטענתה, יש להחזיר את עניינו של המבקש לוועדה על מנת שתדון בשאלה האם יש להקדים את מועד תחולת הנכות ליום 1.1.04.

5.         לאחר שעיינתי בבקשה ובכל חומר התיק שבפניי ובחנתי את טענות ב"כ המבקש לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי וליתן רשות ערעור עליו. לא שוכנעתי מטענותיה של ב"כ המבקש כי נפלה טעות משפטית בהחלטתה של הוועדה אשר יש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

6.         כאשר עניינו של המבקש הוחזר לוועדה על פי הוראות פסק דין, יש לבחון האם הוועדה מלאה אחר הוראות פסק הדין והחלטתה היתה מנומקת ובהירה כנדרש. כאמור לעיל, בפסק הדין מיום 13.2.13 נדרשה הוועדה לדון בשאלת מועד התחולה של הנכות בגין מחלת הקרוהן ובשאלה האם נכותו היא יציבה או זמנית. הוועדה לא התבקשה להתייחס לשאלת גובה הנכות בגין מחלת הקרוהן ולהתייחס ספציפית לסעיפי הנכות המתאימים לתסמינים השונים, וטענות ב"כ המבקש לפיהן שיעור הנכות הזמנית היה צריך להיות גבוה יותר, דינן להידחות.

            הוועדה ציינה בהחלטתה כי על פי המסמכים הרפואיים המבקש סובל ממחלת הקרוהן משנת 1991 כאשר מדובר במחלה פעילה שמתבטאת במהלך השנים בעליות וירידות. כמו כן, מועד תחילת הנכות היציבה נקבע ליום 1.6.11, שזהו המועד בו המבקש עבר ניתוח של הוצאת המעי הגס.

            הוועדה, בעקבות פסק הדין, שינתה את קביעתה לטובת המבקש וקיבלה את טענתו לפיה מועד התחולה של מחלת הקרוהן היה מוקדם יותר מהמועד שנקבע בהחלטת הוועדה הקודמת. הוועדה גם דנה בתסמינים השונים ובסעיפי הליקוי המתאימים למצבו בנכויות הזמניות והיציבות, קביעתה נכללת בגדר שיקול הדעת הרפואי-מקצועי שנתון לה, וולא שוכנעתי כי בהחלטתה נפלה טעות משפטית.

7.         טרם סיום יצוין כי התיק מסווג כחסוי לציבור, בהמשך להחלטה בדבר חסיון התיק בבית הדין האזורי.

8.         סיכומו של דבר - בקשת רשות הערעור נדחית ללא צו להוצאות.